היי,
מה ליליד 1970 עם שישה ילדים ולספר על דייטים?
טוב ששאלתם.
שמי אודי מקסימוב, עיתונאי במקור ראשון כמעט 20
שנה, ואת הרווקות שלי חוויתי עד גיל 33. בציבור הדתי של תחילת שנות האלפיים גיל 33
הוא כמו 45 היום. חטייאר. ובאמת כשהתחתנתי הרגשתי שנגעתי בקצה. רוב חבריי היו כבר נשואים
עם ילדים. היום המצב שונה, כמובן. 33 זה כמעט הסטנדרט.
סיפורי דייטים התחלתי לאסוף לאחר שסיימתי את ישיבת
ההסדר במעלה אדומים, כשלמדתי תסריטאות ובימוי בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה
"מעלה". באותה תרופה של היכרויות שמעתי עוד ועוד סיפורים מסמרי שיער
מחברים שלי שיוצאים לדייטים, וגם חוויתי כמה בעצמי, אז החלטתי לכתוב אותם.
אחרי שהיו לי יותר מ-20 סיפורים, פניתי להוצאות
לאור לפרסם את הספר. כולן ענו לי בשלילה, למעט ספריית הפועלים. חתמתי איתם חוזה,
אך ככל שעבר הזמן הבנתי שבגלל אילוצים כלכליים לא בטוח שהם יוציאו את הספר. החלטתי
להוציאו לבד.
זה היה בשנת 2000. בספר היו 25 סיפורים ו-144
עמוד. לא היה בשוק ספר דומה, שדיבר בפתיחות ובהומור על הנושא הרגיש. ההצלחה הייתה
מהירה ומפתיעה.
בינתיים הצטרפתי לעיתון מקור ראשון, ושם התחלתי
ב-2001 לכתוב טור בנושא רווקות ודייטים בשם "לא כלה דרכנו" שזכה להצלחה. אחרי
כמה חודשים הקמתי פורום באינטרנט באותו שם, שגם ראה ברכה: מאה חתונות יצאו ממנו
בתוך עשר שנים.
בשנת 2009 לאחר ששתי מהדורות של הספר אזלו מהשוק,
הוצאתי מהדורה מחודשת ארוכה יותר שלו (205 עמוד) שכללה 30 סיפורים ונובלה בשם "הדייט
ה-119 – מיומנה של גלית". למרות הקשיים החדשים בשוק הספרים, המהדורה החדשה
נמכרה יפה בחנויות.
לאחרונה המהדורה הזו אזלה מהשוק ואת "הדרך
לחופה רצופה כוונות" אפשר להשיג רק דרכי.
מעוניינים לרכוש לכם, לבן/בת שלכם או לחבר/ה?
בהצלחה!
השבמחקבהצלחה רבה.
השבמחק